עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

 

 

 

 

השופטת א' חיות:

 

1.        העותרת 1, שהינה אזרחית ותושבת ישראל, נישאה לעותר 2, שהינו תושב הכפר ג'לזון, שבאזור, ביום 28.2.00.

 

           עניינה של העתירה, בהימנעותו של המשיב להעניק לעותר 2 רישיון לישיבת קבע בישראל, רישיון שלקבלתו עתרו בני-הזוג בפני מנהל האוכלוסין, בהתאם לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל).

 

2.        הסמכות לדון בעתירה, שעניינה אשרת ישיבה, לפי חוק הכניסה לישראל, מסורה לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, בהתאם להוראת התוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000.

 

           תוספת זו, תוקנה בצו בתי משפט לעניינים מנהליים (שינוי התוספות לחוק), התשס"ב-2001, ובה נקבע, בין היתר, כי בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון ב: "מנהל האוכלוסין – החלטה של רשות בענייני אשרות כניסה ורשיונות ישיבה ועבודה, לרבות ענייני הרחקה, משמורת ושחרור בערובה, לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952".

 

           אומנם, סמכותו זו של בית המשפט לעניינים מנהליים אינה שוללת את הסמכות המסורה לבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, על-פי חוק יסוד: השפיטה, לדון בעתירות כנגד מי שממלאים "תפקידים ציבוריים על-פי דין"; ענין לנו בסעד חלופי, מידתי, המתקיים בצד סמכותו של בית המשפט העליון. אולם, מקום בו קיים סעד חלופי, מידתי כזה, נוהג בית-משפט זה, דרך כלל, להפנות את הצדדים למסלול המקביל, אלא אם כן, מתקיימות נסיבות חריגות, וכאלה לא נטענו כלל בענייננו, המצדיקות קיום דיון בפניו (ראו בג"ץ 2208/02 מהא סלאמה נ' שר הפנים, תק-על 2002(3) 899).

 

           סוף דבר – העתירה נמחקת. העותרים יוכלו להגיש את עתירתם בפני בית המשפט המחוזי המוסמך, בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים.

 

           ניתן היום, כ"ו בניסן תשס"ג (28.4.03).

 

 

ש ו פ ט                                   ש ו פ ט ת                             ש ו פ ט ת

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   03038440_V02.docהג

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il