בפני עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"צ 7713/05 נוח - התאחדות ישראלית של ארגונים להגנת בעלי חיים נ' היועץ המשפטי לממשלה (להלן: עתירת הארגונים) ובבג"צ 10864/05 בנימיני נ' מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות (להלן: עתירת העוסקים), שניתן ביום 22.2.06.

 

1.        פסק הדין נשוא העתירה (שניתן על ידי השופטת א' פרוקצ'יה ובהסכמת השופטים ע' ארבל וס' ג'ובראן) עסק בשאלת האיסור על פיטום אווזים לשם ייצורו של כבד אווז. זאת, בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין זה מיום 11.8.03 בבג"צ 9232/01 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(6) 212 (להלן: פרשת נח). בפרשת נח קבע בית משפט זה כי פרקטיקה מסוימת של פיטום אווזים, שהייתה קבועה בתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הלעטת אווזים), תשס"א-2001 (להלן: התקנות), אינה חוקית וכי דין התקנות, בהן עוגנה פרקטיקת פיטום זו, להתבטל. בית המשפט העליון החליט לפסול את פרקטיקת הפיטום האמורה, משום שלא התקיים בה איזון הולם בין התועלת הצומחת לחקלאים מפיטום האווזים לבין הסבל שנגרם לאווזים בתהליך הפיטום. על כן נמצא שהתקנות חורגות מהאיסור על התעללות בבעלי חיים הקבוע בסעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994. עם זאת, כדי שלא ליצור חלל חקיקתי ועל מנת לאפשר למחוקק המשנה לגבש את עמדתו ביחס לסוגית פיטום האווזים, וכן מתוך התחשבות בחקלאים המתפרנסים מענף חקלאי זה, נקבע בפרשת נח כי בטלות התקנות תושעה עד ליום 31.3.05 - למעלה משנה וחצי מיום מתן פסק הדין. בית המשפט העליון אף הינחה את הרשויות העוסקות בנושא כיצד עליהן לפעול במהלך תקופת ההשעיה:

 

"במהלך תקופה זו יישבו על המדוכה כל הגורמים הנוגעים בדבר וישקלו את המדיניות הראויה בשאלת פיטום אווזים. במסגרת זו תיבחן התפתחות הענף בארץ ובעולם; ייערך מעקב אחר פעילות הועדה האירופית המתמדת האמורה - במהלך שנת 2004 - לבחון מחדש את עמדתה לעניין פרקטיקת פיטום האווזים וייאסף מידע עדכני בנושא זה. במידה ויוחלט להמשיך בקיום הענף לייצור כבד אווז, יהיה על המחוקק להתקין תקנות שתבטחנה שימוש באמצעים באופן שהסבל הנגרם לאווזים על ידי הפרקטיקה הקבועה בתקנות, יופחת במידה משמעותית. כמו כן, יש לגבש כללי פיקוח על תהליך הפיטום, שיבטיחו ביצוע מלא מדוייק ורצוף של התקנות ככל שתהיינה בתוקף במהלך תקופת ההשעיה ושל כל הוראות הסדר חקיקתי שיבוא במקומן". (פרשת נח, עמ' 264).

 

 

2.        במהלך התקופה שלאחר מתן פסק הדין בפרשת נח אכן נעשו ניסיונות של הגורמים הנוגעים בדבר למצוא שיטת פיטום חלופית הכרוכה בהפחתת הסבל הנגרם לעופות, אולם שיטה כזו לא נמצאה. עוד יצוין, כי ועדת החינוך של הכנסת סירבה ביום 3.1.05 להאריך את תוקף התקנות (שממילא אמורות היו להיהפך לבלתי תקפות החל מיום 1.4.05). בקשות שהוגשו מטעם המדינה ומטעם החקלאים העוסקים בפיטום האווזים להארכת תקופת ההשעיה של בטלות התקנות נדחו על ידי בית משפט זה ביום 31.3.05. לפיכך, החל מיום 1.4.05 הפכו התקנות לבטלות ופרקטיקת הפיטום שעוגנה בהן לבלתי חוקית. לטענת החקלאים העוסקים בפיטום אווזים, הם העותרים בעתירה שבפני, משנכנס לתוקפו האיסור על פרקטיקת הפיטום שנפסלה בפרשת נח, אין עוד איש נוהג לפי הפרקטיקה שנאסרה והחקלאים החלו לאמץ פרקטיקות פיטום חדשות. אולם, משתמה תקופת ההשעיה ומשלא אומצה על ידי הגורמים המקצועיים במשרד החקלאות פרקטיקת פיטום חדשה העומדת באמות המידה שנקבעו בפרשת נח, הוגשה ביום 14.8.05 עתירת הארגונים, שבה דרשו העותרים, ארגונים להגנה על זכויות בעלי חיים, את אכיפתו של פסק הדין בפרשת נח על דרך של הפסקת כל פעולות פיטום האווזים. ביום 2.11.05, בעוד עתירת הארגונים תלויה ועומדת, הוציא מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות הנחיה לפיה נאסר המשך פיטום האווזים, משנמצא כי אין שוני מהותי בין פרקטיקות הפיטום החדשות שאומצו על ידי החקלאים לפרקטיקה שנפסלה בפרשת נח. עם זאת, נקבעה בהנחיה של משרד החקלאות תקופת מעבר הדרגתית של מספר חודשים, עד ליום 15.4.06, מועד בו אמור להיכנס לתוקף איסור על כל צורה של הלעטת עופות מים. נגד הנחיה זו הוגשה ביום 23.11.05 עתירת העוסקים, שבה טענו העותרים, כי אין מקום להורות על סגירתו של ענף האווזים לפני שנבחנה באופן מעמיק פרקטיקת פיטום חדשה שאומצה על ידם ולחלופין נטען, כי יש להאריך את תקופת המעבר שנקבעה בהנחיה של משרד החקלאות למשך שנתיים לפחות. עוד טענו העותרים, כי יש להתנות את סגירת הענף בהסדרי פיצוי נאותים.

 

3.        בית המשפט העליון דחה בפסק הדין נשוא העתירה שבפני את עתירת העוסקים. בית המשפט קבע כי משלא נמצאה שיטת פיטום שעונה על הדרישות שנקבעו בפרשת נח, על אף שנערכה בשיתוף החקלאים בחינה מקצועית מעמיקה של שיטות חלופיות לפיטום אווזים, קמה חובה בלתי מסויגת למלא אחרי פסק הדין בפרשת נח. משמעותה המעשית והמשפטית של קביעה זו של בית המשפט הינה כי המשך הפיטום בשיטות הקיימות איננו חוקי. עוד ציין בית המשפט, כי המציאות של אי קיום פסק הדין בפרשת נח במשך 7 חודשים, במיוחד מצידה של המדינה, היא מציאות קשה המבטאת סטייה מהליכי ממשל תקינים ומנורמות חוקתיות בסיסיות. כן קבע בית המשפט כי אין מקום לקשור בין החובה לקיים את פסק הדין לבין דרישת העוסקים לפיצוי על הפסקת פעולת הפיטום. בית המשפט ציין עוד, כי אלמלא הליך יישומו של פסק הדין היה מצוי בעיצומו, בהתאם להנחיה של משרד החקלאות, היה מקום לתת צו מוחלט בעתירת הארגונים. באשר לתהליך המעבר ההדרגתי שנקבע בהנחיה קבע בית המשפט כי התהליך, כשלעצמו, אינו חורג ממידת הסבירות, אם כי ראוי היה שיוחל בו לכל המאוחר בתום תקופת המעבר שנקבעה בפסק הדין בפרשת נח. בנסיבות אלה דחה בית המשפט את עתירת הארגונים, אך חייב את המדינה ואת העוסקים לשאת בהוצאות משפט לטובת הארגונים בסך 60,000 ש"ח. מכאן העתירה לדיון נוסף שבפני, שהוגשה על ידי העוסקים בתחום פיטום האווזים.

 

4.        העותרים טוענים, כי בפסק הדין נשוא העתירה דנן נקבעה הלכה חדשה בעניין נטלי ההוכחה בהליכים שעניינם פגיעה בזכויות אדם חוקתיות. לטענתם, הנחית משרד החקלאות שנגדה עתרו פוגעת בזכויות האדם שלהם, ובכלל זה בזכות לחופש עיסוק ובזכות הקניין, ועל כן היה מוטל על המדינה הנטל להצדיק את הפגיעה בזכויות אלה ולהוכיח כי פרקטיקת הפיטום החדשה שהוצעה על ידי העותרים אינה חוקית. עוד טוענים העותרים, כי בית המשפט נמנע מלערוך איזון בין זכויות האדם לזכויות בעלי החיים, וזאת בניגוד להלכה שנקבעה בפרשת נח, שבה, כך מדגישים העותרים, כלל לא נקבע איסור מוחלט על פיטום אווזים. טענה נוספת של העותרים היא כי יש לקיים דיון נוסף בפסק הדין נשוא העתירה נוכח התוצאה הקשה לה הוא מביא - סגירתו של ענף חקלאי שלם.

 

5.        דין העתירה לדיון נוסף להידחות. בפסק הדין נשוא העתירה לא נקבעה כל הלכה חדשה, לא כל שכן הלכה המצדיקה קיומו של דיון נוסף. מסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, עולה כי תנאי בסיסי לקיומו של דיון נוסף הוא כי בפסק הדין שלגביו מוגשת העתירה לדיון נוסף נקבעה הלכה. תנאי נוסף הוא שמדובר יהיה בהלכה שהיא סותרת הלכה קודמת או שהיא חשובה, קשה או חדשה (ראו, דנ"א 3470/05 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ (לא פורסם)). תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה דנן. העותרים טוענים אמנם, כי בפסק הדין נשוא העתירה שבפני נקבעה הלכה חדשה באשר לנטלי ההוכחה ביחס לפגיעה בזכויות חוקתיות, אולם ככל שניסיתי לא עלה בידי לדלות מפסק הדין בו עסקינן הלכה כלשהי בסוגיה האמורה. בנוסף לכך יש להבהיר, כי על אף שתוצאת פסק הדין הינה ללא ספק תוצאה קשה מבחינת העותרים, הגורמת לפגיעה בחופש העיסוק שלהם ובקניינם, אין די בכך על מנת שייערך דיון נוסף בעניין. הליך הדיון הנוסף הוא הליך נדיר ומיוחד ועל מנת שבית משפט זה ייעתר לבקשה לקיום דיון נוסף על הנושא הנדון להיות נושא בעל השלכות רחבות החורגות מעניינם הספציפי של העותרים. שוכנעתי כי דרישה זו אינה מתקיימת במקרה שלפני. השאלה האם קיימת שיטת פיטום הגורמת פחות סבל לאווזים ועומדת באמות המידה שנקבעו בפרשת נח היא שאלה עובדתית-מקצועית, שנראה כי נבחנה על ידי משרד החקלאות ונענתה בשלילה. מכל מקום, בוודאי שלא מדובר בשאלה המצדיקה קיומו של דיון נוסף. אף לטענה, כי לא בוצע בפסק הדין האיזון הנדרש בין זכויות האדם לזכויות בעלי החיים, לא מצאתי כל יסוד. איזון זה, בכל הנוגע לשאלת פיטום האווזים, נעשה כבר בפרשת נח. משלא נמצאה שיטת פיטום חדשה העומדת בדרישות שנקבעו על ידי בית משפט זה בפרשת נח לא היה מנוס מהטלת איסור על שיטות הפיטום הקיימות.

 

           אשר על כן, העתירה נדחית.

 

           ניתנה היום, כ"א באדר התשס"ו (21.3.2006).

 

                                                                                      ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   06021970_N01.doc/צש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il