בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

 

ע"פ  11097/08

 

בפני:  

כבוד הנשיאה ד' ביניש

 

המערער:

ששי כהן

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

מדינת ישראל

                                          

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקריות

(השופטת א' קנטור) מיום 23.12.2008 שלא לפסול

עצמו מלדון בתיק פלילי 3564-05-08

                                          

תאריך הישיבה:                     י"א בשבט התשס"ט (5.2.2009)

בשם המערער:                       עו"ד יוסי טורס

בשם המשיבה:                       עו"ד אבי וסטרמן

 

 

פסק-דין

 

           לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (השופטת א' קנטור) מיום 23.12.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 3564-05-08.

 

1.        ביום 18.5.2008 הוגש לבית משפט השלום בקריות (השופטת קנטור) כתב אישום נגד המערער המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, והעלבת עובד הציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין (להלן: כתב האישום).

 

2.        ביום 9.9.2008 הוקרא כתב האישום למערער. בתשובתו לאישום, כפר המערער בעובדות כתב האישום, וכן העלה טענות שונות כנגד השוטרים המעורבים בתקרית נשוא כתב האישום – השוטרים ניר לוי וברק מואטי. נוכח תשובת המערער, הורה בית המשפט על קביעת התיק להוכחות, וקבע כי לישיבת ההוכחות לא תגיע הקלדנית שנכחה בהקראה, אלא קלדנית אחרת. זמן מה לאחר ישיבת ההקראה, ובטרם החלה שמיעת ההוכחות בתיק, מונה למערער סנגור מהסנגוריה הציבורית. לאחר מינוי הסנגור, ולבקשתו, התקיימה ביום 1.12.2008 ישיבת תזכורת בתיק. בישיבה זו חזר המערער על כפירתו בעובדות כתב האישום, ולפיכך שב בית המשפט והורה כי התיק ייקבע להוכחות, וכי לישיבת ההוכחות תתייצב קלדנית אחרת, ולא הקלדנית הקבועה היושבת באולם.

 

3.        ביום 3.12.2008 הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשתו ציין המערער, כי בירור שערך העלה כי עד התביעה המרכזי בתיק, השוטר ברק מואטי, הינו גיסה של הקלדנית הקבועה של המותב הדן בתיק. לטענת המערער, העובדה שעד התביעה המרכזי בתיק הינו גיסה של הקלדנית הקבועה של השופטת קנטור, גב' סיגל מואטי (להלן: הקלדנית), מהווה עילה לפסילת בית המשפט (להלן: בקשת הפסלות). לבקשת בא-כוח המערער, קיים בית המשפט ביום 15.12.2008 דיון בבקשה הפסלות. במסגרת דיון זה, חזר המערער על הטענה שהעלה בבקשת הפסלות, והוסיף כי העניין שיש לקלדנית בתוצאת ההליך, מגדיל את החשש כי בית המשפט יתקשה לדון בעניינו של המערער באופן חסר פניות. לשיטתו של המערער, העניין הממשי של הקלדנית בתוצאת ההליך נובע מכך שקביעות בית המשפט ביחס למהימנותו של העד מואטי, עשויות להשפיע על הליכים משמעתיים שיכול ויינקטו כנגדו בעתיד – ובפרט אם יתקבלו טענותיו של המערער. על טענות אלה השיבה המדינה, כי המערער לא הניח  בסיס עובדתי לטענה לפיה קיים חשש ממשי למשוא פנים, מבחינה אובייקטיבית, המקים עילה לפסילתו של בית המשפט. כן טענה המדינה, כי אם תתקבל בקשת הפסלות, משמעות הדבר תהא כי על כל שופט העובד עם הקלדנית לפסול עצמו מלשבת בדיונים בהם מופיעים כעדי תביעה בעלה וגיסה של הקלדנית, שוטרים במקצועם, המופיעים מתוקף תפקידם באופן תדיר בבית המשפט.

 

           ביום 23.12.2008 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי לטעמו יסוד הקרבה הממשית, המעוגן בסעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), מתייחס לשופט, ולא לאדם אחר. מכאן, שכאשר מדובר בעד שהוא בן משפחה של הקלדנית, לא קיימת קירבה ממשית בינו לבין השופט, המקימה חשש ממשי למשוא פנים. כן ציין בית המשפט, כי ההיכרות היחידה שלו עם העד מואטי היא מהופעותיו בבית המשפט במסגרת תפקידו כשוטר. באשר לטענות המערער ביחס להשלכות האפשרויות שיש להליך בעניינו על הליכים עתידיים שיכול ויינקטו כנגד העד מואטי (ומכאן כי העניין שיש לקלדנית בתוצאת ההליך הינו משמעותי), קבע בית המשפט כי מדובר בהשערות בלבד, שאינן מהוות בסיס עובדתי מספיק ליצירת חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, המקים עילה לפסילתו. 

 

4.        על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. המערער מבסס את ערעורו על עילת הפסלות המעוגנת בסעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט, הקובע כדלקמן:

 

"עילות פסלות

 

 

77א.  (א) ...

(תיקון מס' 38) תשס"ד-2004

 
(א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה:

 (1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;

      ...

      לענין סעיף קטן זה –

      ...

     'עד מרכזי' – עד שנדרשת הערכת  מהימנותו לצורך הכרעה בהליך".

 

           לטענת המערער, בין העד מואטי לבין המותב הדן בתיק קיימת קירבה ממשית כמשמעה בסעיף 77א(א1)(1) הנ"ל, הנובעת מהקירבה המאפיינת את מערכת היחסים שבין שופט לבין קלדניתו הצמודה. כן טוען המערער, כי מכיוון שהעד מואטי הינו השוטר המתלונן בתיק, הרי שהערכת מהימנותו נדרשת לצורך הכרעה בהליך, ומכאן שיש לראותו כ"עד מרכזי" כהגדרתו בסעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט. בנוסף, טוען המערער כי בכוונתו לטעון כנגד העד מואטי טענות כבדות משקל באשר להתנהגותו כלפיו, טענות אשר קבלתן עשויה להשפיע על תוצאת ההליך דנן, כאשר תוצאה זו עלולה, לשיטתו של המערער, להשפיע על הליכים משמעתיים שיכול שיינקטו נגד העד מואטי. בנסיבות אלה סבור המערער כי הקלדנית הינה בעלת עניין של ממש בתוצאת ההליך, עניין אשר יש בו כדי להשפיע על שיקול דעתו של המותב הדן בתיק. המערער מסכים,  כי לא בכל מקרה בו יש לקלדנית עניין בהליך המתנהל בפני השופט עמו היא עובדת חייב השופט לפסול עצמו, אלא יש לבחון את מידת הקירבה בין השופט לבין הקלדנית. לשיטתו, כאשר מדובר בקלדנית קבועה, שיש יחסים ידידותיים בינה לבין השופט, מתקיימת קירבה ממשית כמשמעה בסעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט, המחייבת את פסילת המותב הדן בתיק. לטענתו, דברים אלה נכונים במיוחד מקום בו יש לקלדנית עניין ממשי בתוצאת המשפט, כבמקרה דנן. בנוסף, טען המערער כי יש להורות על פסילתו של בית המשפט גם משיקולים של שמירה על מראית פני הצדק.

 

5.        לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

           סעיף 77א(א1)(1) קובע, כי כל אימת שישנה קירבה ממשית בין בית המשפט לבין עד מרכזי, קמה עילה לפסילתו של בית המשפט. החוק אינו מגדיר מהי אותה "קרבה ממשית", ובית משפט זה דן לא אחת בשאלה אימתי יש לראות בהיכרות ככזו המקימה עילה לפסילתו של בית המשפט. הכלל שנקבע בפסיקה הוא, כי אין די בהיכרותו של שופט עם צד להליך כדי להקים עילה לפסילתו, ויש לבחון האם יש בהיכרות כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים מצדו של בית המשפט (ראו: ע"פ 4093/08 מגדל הזוהר לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.7.2008); ע"א 9311/06 סידון נ' רשות הטבע והגנים (לא פורסם, 3.6.2007); ע"פ 5756/95 עתאמנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.1995); ע"א 7573/08 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, 18.12.2008)). במסגרת בחינה זו, יש להתייחס לכלל נסיבות המקרה, בשים לב למאפייני ההיכרות, למשכה, למשך הזמן שעבר מאז ההיכרות, וכן לשאלה האם מדובר בהיכרות ישירה של השופט עצמו או בהיכרות של אדם שקשור לשופט (השוו: ע"פ 4702/04 בילוסטוצקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.8.2004); ע"א 6332/05 ולדהורן נ' נרקיס (לא פורסם, 24.11.2005)). בעניינו, טוען המערער כי מכוח הקירבה שבין שופט לקלדניתו הצמודה, ניתן ללמוד על "קירבה ממשית" בין בית המשפט לבין בן משפחתה של הקלדנית, שהוא במקרה זה עד מרכזי בהליך המתנהל בפני בית המשפט. מכאן, כי מדובר אפוא ב"פסלות נגזרת", שכן נגזרת היא לא מהיחסים בין בית המשפט לעד המרכזי, אלא מן הקשר שבין בית המשפט לצד שלישי – הקלדנית בענייננו – הנמצא ביחסי קירבה עם אותו עד מרכזי. משמעות הדבר היא, כי מדובר בעילה חלשה מן העילה המקורית, וחולשתה ניכרת ככל שהזיקה בינה לבין עילת הפסלות המקורית – שעניינה בקשר שבין בית המשפט לעד עצמו – נחלשת ומתרופפת (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 254-253 (2006)). בבחינת נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שלפנינו, יש ליתן משקל לשלושה פרמטרים עיקריים: מהות הקשר בין המותב הדן בתי לבין קלדניתו, מהות המעורבות של הקלדנית בהליך, ומידתה, וטיב הקשר בין בית המשפט לבין העד המרכזי בתיק. בחינת פרמטרים אלה, בשים לב גם ליתר נסיבות המקרה, מובילה למסקנה כי לא קמה, בנסיבות המקרה, עילה לפסילת בית המשפט. ראשית, אין חולק כי בין שופט לבין קלדניתו הצמודה נרקמים לא אחת קשרי אמון קרובים. יחד עם זאת, המדובר בקשר שהוא בעיקרו קשר מקצועי, ואופיו אינו כזה אשר יש בו כדי להשפיע על שיקול דעתו של השופט בבואו להכריע בעניין המובא לפניו. שנית, הקלדנית אינה מעורבת כלל בהליך דנן, ובוודאי שאין לה כל השפעה על תוצאת ההליך או על ממצאי בית המשפט ביחס למערער או לעד מואטי. דברים אלה יפים ביחס למקרה הרגיל, בו קלדניתו של שופט יושבת לצדו באולם המשפט, ויפים הם במיוחד במקרה שלפנינו, בו הורה בית המשפט על שיבוץ קלדנית מחליפה בדיונים הנוגעים לעניינו של המערער. שלישית, היכרותו של בית המשפט את העד מואטי מסתכמת בהופעותיו של העד בבית המשפט במסגרת תפקידו כשוטר. ממילא, חזקה על השופט היושב בדין כי ידון בעניינים המובאים בפניו באובייקטיביות, ויידע להתעלם מנתונים שאינם רלוונטיים ומשיקולים זרים. לפיכך, בכדי שתקום עילה לפסילתו של בית המשפט, יש להוכיח כי בנסיבות המקרה הקונקרטי מתעורר חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים בניהול המשפט (ראו: ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 329 (1997), והאסמכתאות המובאות שם). בשים לב לכלל נסיבות המקרה, אין המקרה שלפניי נכלל בגדר מקרים אלה.

 

6.        באשר לטענת המערער כי יש לפסול את בית המשפט משיקולים של מראית פני הצדק, הרי שאף דין טענה זו להידחות. הלכה היא, כי מראית פני הצדק אינה עומדת כטעם בפני עצמו המהווה עילה לפסילת בית המשפט, אלא היא מצטרפת ליתר השיקולים הקיימים (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם, 2.3.1998)). לכך יש להוסיף את מאפייניה האדברסריים של שיטת המשפט בישראל, את מקצועיותו של השופט, ואת האפשרות בנסיבות מתאימות, להחליף או להרחיק את הקלדנית מהתיק ולא את השופט.

 

           אשר על כן, הערעור נדחה.

 

           ניתן היום, כ"ו באדר התשס"ט (22.3.2009).

 

 

 

 

ה נ ש י א ה

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   08110970_N02.doc   דז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il